צרור המור על התורה
ואמר קץ כל בשר בא לפני להורות שמדת הדין שנקראת קץ כל בשר לפי שמנפש ועד בשר מכלה בא לפניו לתבוע דין עליהם. וזהו קץ כל בשר כדאמר קץ שם לחשך והוא שטן הוא יצר הרע שמחשיך פני הבריות ומכלה אותם. וזהו ולכל תכלית הוא חוקר שתכליתו ותאותו אינו אלא לעשות תכלית וכלייה והוא עומד לענות אדם בריבו ולהזכיר עונם. כמו שעשה בדוד שתבע דין עליו עד ששב בתשובה ואז כתיב גם ה' העביר חטאתך מכנגדו ולא אמר סלח לחטאתך. וכן אמר בכאן קץ כל בשר בא לפני לתבוע דין עליהם ורוצה לכלותם מנפש ועד בשר יכלה. וזה סוד הקרבנות ליודעים לפי שהאדם חטא וזה הבלען שואל דין על החוטא ולפי הדין היה ראוי החוטא להמסר בידו. והשם חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ורצה לתת עצה לבניו באופן שינצלו ממדת הדין המכלה הבשר. וצוה שיקריבו לפניו קרבנות בענין שיהיו כופר גופם ונפשם. וזה המקטרג רוצה להשביעו מבשר המת ושיאכל לשבעה מבשר הקרבנות בענין שלא ישאל בשר אדם בענין שיהיה זה תחת זה כאומרו מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתך. כי כשאין קרבנות לתת לו בשר נותן לו אדם אחד רשע תחתיו כאומרם ז"ל אל תיקרי אדם אלא אדום ולאומים תחת נפשך כדאמר ולאום מלאום יאמץ. ולכן נקרא קץ כל בשר לפי שהוא מכלה מנפש ועד בשר והוא מחשיך פני הבריות הוא שטן הוא יצר הרע הוא צפוני. והיינו דתנינן פרים הנשרפים שעירים הנשרפים שחיטתן בצפון כדי להשקיט רוח צפוני. ובכאן היה ראוי לנח כשראה שהשם אמר ליה שהשטן עומד לפני השם לבקש דין ולהתפלל עליהם. או להקריב עליהם קרבן להסיר חרון אף מן העולם ולמסור נפשו על צאנו כמו שעשה משה רבינו עליו השלום שאמר ואם אין מחני נא. אבל הוא לא עשה כן אלא שאל צרכיו והצלת עצמו ואמר כשאמר השם והנני משחיתם את הארץ ולי מה אתה עושה ואז השיב לו השם עשה לך תיבת עצי גופר לך להצלתך. ולכן כתבו בזוהר שאמר הכתוב כי מי נח זאת לי מי המבול נקראו ולא מי נח ולמה אמר מי נח שנקראו על שמו לפי שהוא סבת השחתת העולם אחר שלא התפלל או לא הקריב קרבן עליהם וזהו עשה לך. אבל משה רועה נאמן כשאמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול לא נתקרר דעתו בכך והתחיל להתפלל ואמר ויחל משה את פני ה' אלהיו שהוא כמו ותתחלחל המלכה מאד. לומר שבתפלתו הכאיב פני ה' אלהיו שהם פנים של זעם עד שהעבירה מלפניו. ואמר וינחם ה' על הרעה לומר שכשראה איש כזה רועה נאמן מסר עצמו על צאנו לקח נחמה גדולה על הרעה שדיבר לעשות לעמו. ואמר אם לא עשיתי זה אלא כדי לבחון זה האיש די:
ילקוט שמעוני על התורה
והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף אחת היא יונתי וגו' (כדלעיל על ויאמר אל עבדיו הנמצא כזה) מלכות ופילגשים ויהללוה אלו השבטים. והקול נשמע בית פרעה וגו' ויאמר פרעה אל יוסף וגו' זאת עשו וגו' טוב אלו גריסין של פול לכולם נתן לאיש חליפות שמלות אפשר בדבר שנצטער בו אותו צדיק יכשל בו דאמר רב לעולם אל ישנה אדם את בנו משאר בניו שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף וכו' (כדלעיל) עביד איהו מילתא בבנימין כי היכי דניקנו ביה אחיו. אלא רמז רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיצא בחמשה לבושי מלכות ומנו מרדכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך וגו'. ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים וגו' מאי מטוב מצרים מלמד ששגר לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ועשר אתונות נושאות הלך בנדרים אחר לשון בני אדם בר עיבור. לחם כמשמעו. מזון מכאן שכל הדברים קרויין מזון. ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך א"ל יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך. איני והאמר ר' אילעאי שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר טעמא דאיכא דבור הא ליכא דבור ראויין לישרף לא קשיא הא למיגרס הא לעיוני. במתניתא תנא א"ל יוסף לאחיו אל תפסיעו פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות מאור עיניו של אדם והכניסו חמה לעיר דאמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב שנאמר הבקר אור והאנשים שולחו. ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וגו' תני ר' חייא כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעים לו. וידברו אליו את כל דברי יוסף ועגלות ששלח פרעה היכן היו אלא אותן עגלות של פרעה היתה עבודה זרה חקוקה עליהן ועמד יהודה ושרפן למוד היה אותו שבט להיות שורף עבודה זרה. א"ל יוסף אם יאמין לכם מוטב ואם לאו אתם אומרים לו בשעה שפרשתי ממנו בפרשה של עגלה ערופה הייתי עוסק הדא הוא דכתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף. ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי ורב כוחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועודנו עומד בצדקו [הרבה ממני שחטאתי] שאמרתי נסתרה דרכי מה' ובטוח אני שיש לי במה רב טובך אשר צפנת וגו'. ויסע ישראל וכל אשר לו וגו' אמר ר' יהושע בן לוי חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי עד שבאתי אצל יהודה בן פדייה בן אחותו של בר קפרא ואמר לי וכו' הרב והתלמיד שהיו מהלכין בדרך בתחילה שואלין בשלום התלמיד ואחר כך בשלום הרב. א"ר הונא כי אתא ר' יהושע בן לוי לטבריא שאליה לר' יוחנן ולר' שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו. וריש לקיש אמר על ברית השבטים הקריב וכו'. בר קפרא ור' יוסי בן פטרוס חד מנהון אמר מה אבא להוט אחר גרונו אף אני להוט אחר גרוני. וחד אמר מה אבא משנה בן מבניו אף אני משנה בן מבני. חזרתי ואמרתי אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת ואני של ע' נפש יש עלי. ר' יודן אמר תרתי אמר חמש ברכות ברכני אבא כנגדן נגלה עלי הקב"ה חמש פעמים וברכני. ר' יודן אמר חורי הייתי סבור שהוא מטעימני מאותן ברכות יעבדוך עמים וגו' זה יוסף. ר' ברכיה אמר אין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא על בעלי יסורים והרי יצחק שהיה בעל יסורים. רבנן אמרי רואים אפרו כאילו צבור על גבי המזבח הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה לו מן השמים ונתנצל הימנה מאי קראה אנכי ארד מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ר' יצחק אמר מהכא גם ה' העביר (את) חטאתך לא תמות ויוסף ישית ידו על עיניך יעמץ עיניך לאחר מיתה. ירידה הרביעית שירד למצרים שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואמר אעזוב את ארץ אבותי ואת ארץ מולדתי ואת ארץ מגורי אבותי ואת ארץ ששכינתו של הקב"ה שרויה בתוכה ואלך לי אל ארץ טמאה אל תוך ערלים שאין יראת שמים ביניהם א"ל הקב"ה יעקב אל תירא אנכי ארד עמך וגו' וכשבאו לגבול מצרים נתיחסו כל הזכרים ששים ושש ויוסף ושני בניו במצרים הרי ששים ותשע וכתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' מה עשה הקב"ה נכנס במנין עמם לקיים מה שנאמר אנכי ארד עמך בכללן של ישראל אתה מוצא שבעים חסר אחד אלא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים והורתה שלא במצרים. ר' יהודה הוה יתיב ודריש כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' שבעים הא אינון חסרת חדא זו יוכבד שנולדה על פילי של מצרים. ויש אומרים סרח בת אשר השלימה מנינן של ישראל דכתיב אנכי שלומי אמוני ישראל אני השלמתי מנינן של ישראל ואני השלמתי מנאמן לנאמן. וכשעלו ממצרים נתיחסו כל הגברים ששים רבוא חסר אחד מה עשה הקב"ה נכנס במנין עמם ועלו ששים רבוא לקיים מה שנאמר ואנכי אעלך גם עלה: